החלטה בתיק רע"פ 6300/13

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט בחיפה, בעפ"ת 10546-05-13 (כב' השופט כ' סעב), מיום 24.7.2013, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, בפ"ל 211-05-12 (כב' השופט ש' בנג'ו), מיום 7.4.2013.

           בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה. ביום 17.9.2013, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר אשר הושת על המבקש, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

2.             בכתב אישום אשר הוגש נגד המבקש ייוחסו לו העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]  (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

           מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 1.5.2012, בשעה 10:50 או בסמוך לכך, נעצר המבקש לביקורת משטרתית, בעת שנהג ברכבו מבית החולים רמב"ם לכיוון צומת דולפין, בעיר חיפה. במהלכה של הביקורת המשטרתית הסתבר, כי המבקש נהג ברכבו, חרף היותו נתון תחת עונש פסילה, אשר הושת עליו בהליך פלילי קודם. עוד התברר, כי המבקש לא הפקיד את רישיון הנהיגה שלו, ונהג ללא ביטוח בר-תוקף, כאשר רישיונו פקע כבר בשנת 2002.  

3.              המבקש הורשע, על יסוד הודייתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וביום 7.4.2013 גזר בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: בית המשפט לתעבורה) את דינו. בפתח גזר דינו, תיאר בית המשפט לתעבורה בהרחבה את תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המבקש. מעובדות התסקיר, כפי שתוארו בגזר הדין, עולה, כי המבקש הוא כבן 47, פרוד מאשתו, ולו שלושה ילדים. שירות המבחן ציין, כי המבקש מתקשה לשמור על יציבות תעסוקתית, ותלה את הסיבה לכך במצבו הנפשי, אשר התדרדר, לאחר שהיה נוכח בפיגוע במסעדת "מקסים". עוד עלה, כי בעקבות הפיגוע, אובחן המבקש "כסובל מ - PTSD ", הוא הוכר כנפגע פעולות איבה, ונקבעו לו 15% נכות. יחד עם זאת, המבקש אינו מקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי, והוא  נמנע מלספק הסבר ברור, מדוע הופסקה קצבתו. עוד פורטו בתסקיר מסמכים רפואיים, אשר הוצגו על-ידי המבקש, ונוגעים למצבו הנפשי, מהם עלה כי המבקש סובל מ"חרדות, חוסר שקט, ערנות מוגברת והתנהגות הימנעותית", והומלץ בהם על המשך טיפול תרופתי ופסיכולוגי בעניינו. יצוין, כי בחוות דעת פסיכיאטרית, שמצאה את ביטויה בתסקיר, נקבע כי מצבו החרדתי של המבקש לא הוביל לביצוע עבירות התנועה, והלה הבין היטב את הפסול שבמעשיו. ואכן, בהמשך התסקיר נאמר, כי עיון בעברו התעבורתי של המבקש מגלה, כי הזלזול שהפגין המבקש בחוק החל עוד לפני הפיגוע, "כך שאין קשר בין הפיגוע לבין מעשיו פורצי הגבולות". בהמשך לכך, ציין שירות המבחן, כי המבקש התקשה להסביר את התנהגותו בעבר, ותחת זאת הוא ביכר להתמקד בהווה, תוך שהוא מדגיש שהבין את הפסול הטמון במעשיו, והבטיח כי אלו לא יישנו עוד בעתיד. לעניין מאמצי השיקום של המבקש, צוין, כי הלה לקח חלק בחמישה מפגשים, אך הוא התלונן על קשיים נפשיים וגופניים הקשורים למפגשים אלה, והשתתפותו בהם הופסקה. שירות המבחן התרשם, כי המבקש נוטה לתלות את עבירות התנועה המרובות שלו בטראומה שחווה בעקבות הפיגוע, תוך שהוא ממעיט מאחריותו למעשיו. לגישת שירות המבחן, נראה כי האשם לביצוע העבירות נעוץ במבקש עצמו, אשר מתקשה לווסת את דחפיו ולהציב לעצמו גבולות. לפיכך, נקבע כי קיים סיכון גבוה להישנותן של עבירות מסוג זה, והומלץ להטיל על המבקש "ענישה מוחשית ומשמעותית על מנת להציב [למבקש] גבולות ברורים".

4.             בהמשכו של גזר הדין, עמד בית המשפט לתעבורה על חומרתן של העבירות שעניינן נהיגה תחת פסילה ונהיגה ללא ביטוח בר תוקף, עבירות אשר חותרות תחת שלטון החוק ומסכנות חיי אדם. לפיכך, קבע בית המשפט לתעבורה, כי מתחם הענישה הראוי במקרה זה נע בין מאסר בדרך של עבודות שירות לבין עונש מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט לתעבורה נתן את דעתו לעברו התעבורתי המכביד של המבקש, אשר לחובתו נרשמו 60 הרשעות קודמות, במגוון רחב של עבירות תנועה. עוד ציין בית המשפט לתעבורה, כי במספר פעמים בעבר, הקלו בתי המשפט בעונשו של המבקש, לאחר שזה הבטיח להיטיב את דרכיו. ואולם, חרף ההזדמנויות שניתנו למבקש, בחר הלה להמשיך ולהפר את חוקי התנועה, מייד לאחר שחמק מעונשים חמורים, לרבות מעונשי מאסר בפועל. בית המשפט לתעבורה הזכיר, כי ביום בו נתפס המבקש כשהוא נוהג בפסילה, הוא היה בדרכו לריצוי עבודות שירות, שהוטלו עליו בגין הרשעה קודמת בעבירות תנועה. מקרה זה מהווה, לדידו של בית המשפט לתעבורה, דוגמא מובהקת "להפקרות וזלזול ברשויות החוק ובצווים של בית המשפט". לנוכח הישנותן של עבירות התנועה מצידו של המבקש, הגיע בית המשפט לתעבורה למסקנה, כי קיים סיכון גבוה להמשך ביצוע עבירות על-ידי המבקש, וכי רק עונש ממשי ומרתיע יוכל לעצור אותו מלחזור ולסכן את הציבור. עוד קבע בית המשפט לתעבורה, כי המבקש עושה שימוש פסול בפיגוע שהתרחש במסעדת "מקסים", ואין תימוכין לטענתו, לפיה הפיגוע פגע בתפקודו, או הביא אותו לבצע את העבירות, בהן הורשע. לצד הקולא, ציין בית המשפט לתעבורה, כי על כף הזכות עומדות למבקש: מצוקתו הרפואית; הודאתו באשמה; חרטתו; מצבו החרדתי; ותרומתו לקהילה, ובכל אלו יש בכדי להקל מחומרת עונשו.

           לאחר הדברים הללו, השית בית המשפט לתעבורה על המבקש את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל; הופעל עונש מאסר מותנה בן 10 חודשים, חציו במצטבר לעונש המאסר שהוטל בתיק זה, וחציו בחופף, כך שעל המבקש לרצות בסך הכול 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 36 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה; הופעל עונש פסילה מותנה בן 8 חודשים, חציו במצטבר לעונש הפסילה שהוטל בתיק זה, וחציו בחופף, ובסך הכול הושתו על המבקש 40 חודשי פסילה בפועל; וקנס בסך 1500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו.

5.             המבקש ערער על חומרת העונש שהוטל עליו, לבית המשפט המחוזי בחיפה, וביום 24.7.2013 נדחה ערעורו. בפסק הדין נקבע, כי בית המשפט לתעבורה הקל עם המבקש שעה שהחליט, כי רק מחצית מעונש המאסר על-תנאי שהופעל, תרוצה במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו. בכך, ניתן ביטוי ראוי לנסיבות המקלות בעניינו של המבקש, ובהן מצבו הבריאותי, והיותו קורבן למעשה איבה, הגם, שלדידו של בית המשפט המחוזי, לא היה בנסיבות אלה כדי להצדיק הקלה נוספת בעונשו של המבקש. בנוסף, הפנה בית המשפט המחוזי למספר תקדימים, מהם עולה כי עונש המאסר אינו חורג במשכו מרמת הענישה הנהוגה במקרים דומים, ולפיכך אין הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור, במידת העונש.

בקשת רשות ערעור

6.             המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו, קובל המבקש על חומרת עונש המאסר שהושת עליו. לדידו, נסיבותיו האישיות, ובעיקר השלכות הפיגוע ממנו ניצל, מצדיקות הפחתה משמעותית בעונש המאסר בפועל, שהוטל בעניינו. עוד טוען המבקש, כי עונשו סוטה ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים, ולפיכך, עקרון אחידות הענישה מצדיק את התערבותו של בית משפט זה, בעונש שהוטל עליו. המבקש גורס, כי אין לזקוף לחובתו את הפסקת ההליך השיקומי, שכן הליך זה הזיק, הן לגופו והן לנפשו, ולא היה בידיו להמשיך ולהתמיד בו. המבקש עמד על מצבו הבריאותי הקשה, וציין כי לאחרונה חלה בו התדרדרות נוספת, ומצבו יוחמר אף יותר, אם יושת עליו עונש מאסר לריצוי בפועל. לבקשה צירף המבקש מסמכים רפואיים, המלמדים על מצבו הנפשי, כמו על הקשיים הרפואיים, איתם נאלץ להתמודד לאחרונה.

דיון והכרעה

7.             לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, נחה דעתי כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

8.             הלכה היא כי בקשות רשות ערעור לא תתקבלנה, אלא במקרים חריגים מהם עולה שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה עקרונית רחבת היקף, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, וכן במקרים נדירים בהם קיים חשש מפני עיוות דינו של המבקש או משיקולי צדק כלפיו (רע"פ 5778/13 גדמו נ' מדינת ישראל (12.11.2013); רע"פ 6615/13 שוויקי נ' מדינת ישראל- הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (29.10.2013); רע"פ 4731/13 חברת אויסון ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל (28.10.2013)). בבקשת רשות הערעור שהגיש, המבקש כלל אינו מציין מה הטעמים, המצדיקים את עריכתו של דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו, והבקשה מתמקדת, רובה ככולה, בשאלת האיזון בין השיקולים הפרטניים, הרלוונטיים לעונשו של המבקש. לפיכך, ברי כי עסקינן בבקשה התחומה לנסיבותיו האישיות של המבקש, ואין עולה ממנה כל שאלה משפטית או סוגיה עקרונית, המצדיקות מתן רשות ערעור. בנוסף, לא מצאתי כי מתעורר חשש לעיוות דין כלפי המבקש או שמא קיימים שיקולי צדק, המצדיקים היענות לבקשה. מטעמים אלו בלבד, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

           עוד אוסיף, כי אין די בטענות הנוגעות לחומרת העונש בכדי להצדיק מתן רשות ערעור, שכן רשות כזו תינתן אך במקרים חריגים, בהם העונש, אשר הוטל על המבקש, סוטה באורח קיצוני ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת במקרים דומים (רע"פ 5753/13 בן מויאל נ' מדינת ישראל (31.10.2013); רע"פ 7047/13 אליאב נ' מדינת ישראל (20.10.2013); רע"פ 4544/13 ניסים נ' מדינת ישראל (15.10.2013)). בנידון דידן, הוטלו על המבקש 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר 5 חודשים מתוכם מקורם בהפעלתו של מאסר על-תנאי מתיק קודם. המדובר בעבריין תנועה סדרתי, שבאמתחתו למעלה מ - 60 הרשעות קודמות בעבירות תנועה. חרף מספר רב של הזדמנויות שקיבל המבקש מבתי המשפט, לתקן את דרכיו, הוא בחר, בכל פעם מחדש, לשוב לסורו, כאשר לעיתים הוא נתפס בביצוע עבירת תנועה, אך מספר חודשים ממועד הרשעתו הקודמת. הערכאות הקודמות התחשבו במצבו הגופני והנפשי, בהיותו נפגע פעולות איבה, ואף נתנו משקל להודאתו ולחרטתו והקלו בעונשו, בכך שמחצית מעונש המאסר על-תנאי הופעלה בחופף למאסר בפועל שהושת עליו. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי עונשו של המבקש, סוטה באורח קיצוני ממדינות הענישה הראויה והמקובלת, עד כי יש לדון בו "בגלגול שלישי".

9.             משלא נמצא מקום לעריכתו של דיון ב"גלגול שלישי", דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

           צו עיכוב ביצוע עונש המאסר, עליו הוריתי ביום 17.9.2013, מבוטל בזאת. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 2.12.2013, עד לשעה 10:00, בימ"ר קישון, כשברשותו תעודת זהות ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

           ניתנה היום, ‏ט"ו בכסלו התשע"ד (‏18.11.2013).

ש ו פ ט